כשהתחלתי את עבודתי לראשונה, הסדנה הנפיקה שני זוגות נעלי בטיחות: זוג אחד לכל- העונה הכולל בהונות פלדה וסוליות ביניים מפלדה, וזוג נוסף נושם לקיץ. עם זאת, תמיד הרגשתי שנעלי בטיחות עמידות להפליא.
מכיוון שהחלפת נעליים לפני ואחרי היציאה מהעבודה הייתה טרחה, פשוט החלטתי ללבוש את זוג-כל העונה כהנעלה היומיומית שלי-נעלתי אותן לעבודה, בזמן קניות אחרי שעות העבודה, ואפילו בסופי שבוע לטיולים בפארק או לטיולים מזדמנים. בהתחלה לא חשבתי על זה הרבה, אבל כמה מקרים אחר כך, הבנתי בהדרגה שנעלי בטיחות ממש לא נועדו ללבוש כלאחר יד כמו נעליים רגילות.
הרשו לי להתחיל עם הפעם הראשונה ש"למדתי בדרך הקשה" על ללבוש אותם בצורה כזו. זה היה כשלושה חודשים לתפקיד; קבעתי לפגוש חבר במדרחוב קניות בסוף שבוע אחד.
חשבתי שהסוליות העבות גרמו לנעליים להיראות יציבות ויציבות להליכה, יצאתי החוצה מבלי להחליף אותן. לאחר הליכה של כשלוש שעות-שחציתי את כל אורך הרחוב-הרגליים שלי התחילו לפעול למעלה. זה התחיל בגירוי בעקב; כשהסתכלתי למטה, ראיתי שחלק האחורי של הנעל התחכך בגרב שלי, מה שגרם להיווצרות שלפוחית אדומה. זה היה כואב ומגרד, גרם לי להתכווץ באי נוחות בכל צעד.



